היום לפני 141 שנה, ב 1879, פרסם לראשונה תומאס אדיסון את נורת הלהט החשמלית הראשונה.
הוא לא המציא אותה, אבל היא מיוחסת לו כי הוא זה שקידם אותה לכדי מוצר מוגמר פעיל, ופרסם אותה. עובדיו קיבלו הנחייה מדויקת, כי לא משנה כמה זמן זה יקח, מהמפעל שלו תצא נורה מוצלחת. זה לקח 4 שנים ו- 2,000 ניסיונות, ולכבוד הסילבסטר של אותה השנה, אזרחי העיר נהנו מאור צח ולא מעששית עכורה וכעורה שהאירה עד אז את הערב קלושות.
זה מדהים איך בחור חירש חלקית, ללא השכלה פורמלית, שעבד בעבודות רבות כדי לפרנס את משפחתו, הפך לאחד ממנועי ההמצאה הגדולים בהסטוריה. על כל מגרעותיו של הברנש, אין ספק שמוטיבציה וכושר היו מנת חלקו!
אדיסון רשם מעל 1000 פטנטים על שמו באותם ימים, כאשר רבים מהם הם בעצם שכלול של המצאות קודמות. חובב קרדיטים גדול הוא לא היה, אבל חריצות ורצון ליצור ולקדם היו לו. הוא אמנם החזיק את הקלפים קרוב לחזה, אבל הדרייב המטורף שלו שינה את העולם בו אנו חיים היום.
הסיפור הזה העלה לי שתי שאלות מרכזיות לראש:
ממה אנחנו מונעים ומה גורם לנו לדחוף קדימה את הידע והיכולות שלנו?
ומה לעזאזל היינו עושים ללא נורות כשבחוץ מחשיך ב 16:38 אחה"צ?
לכבוד השנה הייחודית שמסתיימת היום והשנה מלאת התקווה שתחל לה בחצות,
מאחלת לך תנועה קדימה של מנוע טורבו, והרבה אור. גם כשנראה שהכל חשוך.
שנה טובה חברים שלי!