12 שנה אחרי שהתחלנו את המסע להורות, מערכת בתי המשפט הכתירה אותנו אתמול בצהרים רשמית *אבא ואמא* לא זוג בטיפולים, לא בתהליכים, לא חשוכים, לא אומנה, לא מאמצים,
אלא אבא.. ואמא.
ההתרגשות באולם היתה כה גדולה, עד שהשופטת הציעה שוקולד לאמא כדי שתרגע קצת
ההתרגשות בלב היתה כה גדולה עד שלילה לפני לא הצלחנו לישון וחששנו מכל מה שעלול להשתבש (והתיאוריות שרצו היו משעשעות ומפחידות כאחד)
זהו פוסט של תקווה לכל מי שנמצא בתהליכים: טיפולים, פונדקאות, אימוץ זו תקופה חשוכה שאתם עוברים כמו עיוורים לא יודעים מה תהיה התוצאה ומתי תזכו להחזיק את הילד שלכם בזרועותיכם... האמינו וזה יקרה! (ואז כל המסע הקשה יהיה זיכרון רחוק כשתקומו באמצע הלילה להחליף חיתול :))
זהו פוסט של תודה: כל מי שעומד לצד הזוג בתקופה החשוכה- הורים, אחים, חברים, עמיתים לא תמיד הם מרגישים את הדמעות הפנימיות אבל בזכות הכוח שלהם אנחנו ממשיכים קדימה שנה אחרי שנה
וזהו פוסט לכל מי שאי פעם אימץ או עומד דקה לפני השיחה הגורלית: יש סיבה שא.מ.ץ זה שורש המילה. זה דורש אומץ להבין שהילד שלי לא בא מתוכי. שאולי הוא דומה לי היום, אבל לא לנצח. שאני יודעת שיהיו לו מלא שאלות שאין לי עליהן תשובה, בנוסף לאלה שלאף הורה אין תשובה עליהן.
אבל זה כל כך לא משנה.
אני מבחינתי "נכנסתי להריון" ביולי 2019 כשיפיוף תכול עינים הגיע לביתנו. ואתמול "ילדתי" אותו מחדש. זה אומר שכל החיים לפנינו, והמסע רק מתחיל.
בתקופה של חוסר ודאות כה כבד, אני יודעת שמשהו אחד ממש ברור לי:
מדינת ישראל קוראת לי אמא.