לאחר שיח ארוך על פשיטת הרגל המוסרית של נוכלים שהפכו לאישים בתרבות האינסטנט של ימינו, תפסה לי את העין כתבה במוסף הארץ, אודות מחיקת שמם של נשיאים אמריקניים ממוסדות אקדמיים ברחבי המדינה.
מדובר באישים עם דעות מפוקפקות כפי שרואים אותם היום בראי ההיסטוריה, כאלה שתמכו בדעות ובאנשים שהיו גורמים לנו היום להתכווץ ואז למחות.
בכתבתו של צח יוקד, בארה"ב ישנם מספר פסלים, בעיקר של הנשיאים ווילסון וג'פרסון, העומדים למבחן הזמן:
האם להסיר את זכרם מהיסטוריית האומה או להשאירם למען העובדות וההבנה שלא תמיד האמת היא זו שאנחנו רוצים לשמוע?
שני הצדדים מאד ברורים:
מחד, דמות בכירה כמו וודרו וילסון, נשיא שעשה רבות למען קידום ארה"ב בכהונתו, הוא לא פחות מגזען חשוך עם קבלות, שתמך בגלוי בקו קלוקס קלאן, שכידוע לנו לא עסקו באפיית עוגיות ויצירות מקרמה
מאידך - הסטוריה היא דבר מורכב, אותו אנחנו צריכים לשמר כדי שנוכל לדון בסוגיות שעולות בהקשר נכון, ונוכל גם להבין איך התקדמנו מאז אותם ימים חשוכים. אז מה נכון? והאם יש נכון?
הדעות אם כן, חלוקות בכל העולם. מצד אחד למה שנתעד בפומבי אנשים שגרמו לנזק כה משמעותי לאוכלוסיה כה גדולה, ומצד שני - מי אנחנו שנמחק את ההסטוריה במקום ללמוד ולצמוח ממנה, גם אם המחיר הוא גבוה?
לדעתי האישית הכל קשור לצורה שבה אנחנו מתייחסים להסטוריה.
אם הפסלים ברחבי האוניברסיטאות בארה"ב עומדות כנדל"ן בלבד ללא כל שיח, או הצבת מראה לגבי המצב משני צדדיו - יש להסיר את הפסל מיידית. בכל מקרה פסלים בעיני זה דבר מיותר ולא תורם לסביבה.
אבל - אם ישנו שיח, מקום בו נוכל לדון, ללמוד, לחוות דעה, להבין מה השתנה מאז וליצור עמדה בנושא שנובעת מידע ולא מבורות - תשאירו את הפאקינג פסל ותלמדו הסטוריה כמו שצריך, בלי למחוק גם את מה שלא כיף לחשוב עליו, כי מי אנחנו שנחליט מה להשאיר לדורות הבאים אחרינו? למה שלא ניתן לכל אחד להבין את הסיפור במלואו, על כל רבדיו?
משחר ההסטוריה, אנשים רבים עשו וחשבו מה שהיה נכון באותה תקופה בה חיו. הרבה פעלו באופן שגוי בתמימות, ורבים אחרים במודעות מלאה למצב. העובדה הפשוטה היא ששני הצדדים הובילו אותנו לאיפה שאנחנו נמצאים היום, לטוב ולרע. למחוק את מה שהיה, רק לשם העלמתו, אינו מביא ללמידה והפנמה של התפתחות האנושות. הוא רק יוצר שיח חסר בנושאים בהם אנחנו יודעים חלקי מידע ומשלימים מדעות ולא מעובדות.
גם בדור הנוכחי, אנחנו מבינים שההורים והסבים שלנו לא היו בהכרח פוליטקלי קורקט, וחלק מהדעות והמילים שהושמעו פעם, נושאים טעם מר ואסור היום, ובצדק. אבל האם זה אומר שנמחק אותם מההסטוריה המשפחתית שלנו? אולי נלמד איך להיות טובים יותר בזכות מקורות ההשוואה?
בנימה אישית, גם ההורים שלי עשו דברים שהשתיקה יפה להם, אבל אני לא מסתירה את העובדות ולא מייפה את המציאות. אני גאה בכך שמי שאני היום זה בזכות ולא בחסד. ההורים שלי עשו גם טוב לצד הרע, אבל העובדה בעינה נותרת - זה המקור שממנו באתי, זו ההסטוריה שלי ואין טעם לצבוע את זה בצבעים אחרים - אלא לעמוד לצד העובדות ולהבין את הדרך שעשיתי עבור עצמי ועבור המשפחה שיצרתי. כל מי שאנחנו היום, וכל האמונות והמעשים שלנו, הם בזכות השורשים מהם גדלנו. חלקם משגשגים, וחלקם מרקיבים, אבל אנחנו המכלול שלהם.