בשנים האחרונות ובעיקר סמוך לחגים מזויפים כמו יום שישי השחור ודומיו, ועםהטמעתה הסופית של הרשת החברתית בחיינו, עולה וצף לו הביטוי
FOMO
Fear Of Missing Out
או במילים פולניות, 'שאני אפספס??'
התחושה היא שאנחנו במרדף תמידי אחרי הפוטנציאל הבלתי ממומש של החיים
שלא נפספס פוסט בפייס, שלא נפסיד מבצע בבלאק פריידי, שלא נפסיד שיחה בנייד ועוד דוגמאות הקשורות להרגלי הצריכה שלנו בפרט אבל גם לחיים שאנחנו חיים בכלל.
כשהמורה שלי בחטיבה אמרה לי מידי שבוע כמה חבל שאני לא משקיעה בלימודים, כי אני פוטנציאל בלתי ממומש, נעלבתי.
העלבון היה כזה צורב, ששנים אח''כ עשיתי כל מה שביכולתי כדי להוכיח לה שהיא צודקת -
הברזות ובעיות משמעת, ולבסוף - בגרויות שבהן שמי הופיע אך לא זיו פני.
הפחד מהחמצה לא היה שם, כי כל אחד היה לעצמו והיתה דרך לנתק את עצמך מהסביבה.
היום, כל ילד בן 15 הוא כוכב רשת פוטנציאלי ומשפחות על טפיהן פותחות את בתיהן לוידאו חושפני כדי להשיג מחירים טובים יותר בחנויות ולנו יש רשתות חברתיות הקובעות מה הנורמות הכביכול אמיתיות, ולפיהן אנו נוהגים גם בלי לשים לב.
ואז, עם כל החשיפה המוגזמת הזו מול העיניים, כולנו הופכים לפוטנציאל בלתי ממומש, כזה שרק אם ישיג את הכל יוכל להרגיש מסופק
רק אם נרכוש את כל המבצעים השווים
רק אם נהיה בדיוק כמו הסלבים בטלוויזיה
רק אם הבדיחות שלנו יהיו הכי מצחיקות
רק אז נרגיש שלא החמצנו דבר
עד שיבוא הדבר הבא, וכל וכדורים שאנחנו מעיפים באוויר בג'אגלינג מטורף, יפלו בבת אחת לארץ.
אז במקרה שלי, החלטתי לעצור הכל ולחשב מסלול מחדש.
ואתם? תבדקו באמת מה חשוב ומה אסור לפספס. רמז- זה קשור לחומר אנושי ככל הנראה ולא לחומריות כלשהי.
נצ'יקות