אני זוכרת את החופה שלנו ואת השיר שבחרנו. הוא היה נדוש כבר אז אבל לא היה אכפת לנו בכלל.
עמדנו ליד האורחים שלנו על חלקת הדשא הקטנה ורקדנו חרישית. לא זזנו יותר מידי כי החתיך שלי חושב שריקודים זה ממש לא בשבילו. אז תוך כדי תנועה, לחשנו זה לזו באוזן בדיחות, והבנו, שזה היום הראשון שלנו כיחיאלים, וזה לנצח.
אז למה בחרנו את השיר הזה ולא אחר? הרי יש מיליארדי שירים וכאלה שמתאימים לחופה יש במיליונים גם כן.
בחרנו כי הרגשנו את החיבור, את הקסם של המילים, את הקול העמוק של הסולן שנכנס לנפשנו.
לכל אחד יש סגנון, טעם, רגש אחר שפועל בעקבות מוזיקה שאנחנו שומעים. זה עובד גם עם ריחות וטעמים, וזה לא מפתיע, כי מה שמפעיל את החושים שלנו, הוא בדרך כלל משהו שמניע אותנו מאד ויוצר אצלנו מקדם חיבור משמעותי לזמן ולמקום.
אז כשמפרסמים לנו משהו בטלוויזיה, משתמשים בכלל החושים האפשריים מלבד מגע וטעם, כדי ליצור את החיבור האופטימלי לקהל היעד- משתמשים בשירים שיעודדו אצלנו קצב בלתי נשלט, צבעוניות מתפרצת או רטרו כזו בהתאם למטרה, וכמובן שמכניסים אותנו לסצנה מיוחדת כדי שנחוש חלק מכלל הסיטואציה.
השיר האהוב עלינו קיבל את התואר שלו כי הוא תפס אותנו במקום מאד מיוחד בחיים - בעת חוויה רגשית מאד עוצמתית לטוב ולרע, והוא מציף בנו את הרגש הזה בכל פעם מחדש. מטרת פרסומות ופרסומים בכלל זה לאפשר לנו ליצור חיבור מהיר יחסית לסיטואציה זרה ובכל פעם כשאנחנו שומעים או רואים את הסיטואציה מחדש - להחיות את הרגש הזה במילי-שניות.
זה לא משנה אם הקישור בראש ובלב שלנו הוא מסיבות חיוביות ומשמחות או מכאב בלתי נסבל - רגש הוא רגש הוא רגש, והכל קביל חוץ מאדישות.
האם השיר האהוב עלינו ניתן לבחירה? ממש לא. הוא לא נתון לשליטתנו והוא לא משהו שאנחנו בוחרים במודע.
שחררו ותנו למוזיקה להתנגן.