היי אמא,
כבכל שנה, סיימנו לראות עכשיו את סרט החתונה שלנו.
14 שנה! מי היה מאמין :)
צחקנו אך בעיקר בכינו.. כי השנה זה קשה במיוחד.
התרגשנו לראות אותך קורנת מאושר,
לבושה בחולצה ירוקה ויפה שהחמיאה בדיוק לצבע עיניך,
שמחה שחיתנת אותי עם גבר שהערצת וחשת שהוא בנך.
אבל שתדעי, שהאוגי הזה, הוא עבריין רציני.
לפני כמה שעות הוא לקח אותנו לאתר בו נישאנו.
הכניסה לשם היתה אסורה,
כי לפני מספר שנים זה הפך להיות כביש תלת ספרתי מטורף,
ואתר סגור עם כביש צדדי נסתר,
אך עץ הסיגלון שתחתיו נשבענו לעולמים-
עדיין פורח וממלא את השטח במרבד סגול ויפייפה.
סיפרתי לתןתן שזה המקום בו אבא ואמא אמרו I Do
ולרגע הוא עמד במקום שאת עמדת בו גם,
למרות שלא הכרתם מעולם.
רציתי לספר לך, אמא
שאני עדיין אוהבת את הגבר הזה בכל ליבי.
הוא מצליח כל יום לגרום לי לחוש אהובה
והוא האבא הכי טוב שילד יכול לבקש.
הדרך לא פשוטה;
אבל רצופה בטוב ובתקווה.
הסיגלון פורח תחת ביתנו בכל שנה מחדש
וממלא את הרחוב במרבד סגול ויפייפה,
המזכיר לנו שהחיים ממשיכים ויש בהם טוב.
זכיתי אמא.
לחגוג 14 שנים של נישואין
זה ממש לא טרוויאלי בימים טרופים כאלה,
אבל ממש התכוונו לזה כשאמרנו שזה לתמיד,
כי אוגי ולוב זה לנצח :)