הבוקר שאל אותי בעלי, האם אני חושבת שהיינו יכולים להיות הורים טובים בגיל צעיר?

התשובה מיד הגיעה. אנחנו לגמרי טובים יותר היום מאשר שיכולנו להיות בגיל צעיר יותר.

היתה חסרה לנו הסבלנות, אורך הרוח, היכולת לראות רחוק, החשק לשחק וליצור עם הילדון שלנו ובכלל - לעבור את התהליך שעברנו עם יונתן בגיל צעיר יותר, היה נתקל בחומות רבות שלא היו פתורות אז והיום כן.

 

אצל הרבה אנשים יש נורמלי:

אני אתחתן בגיל X

אלד בגיל X

אפתח עסק רק אחרי ש... או לפני ש...

כל הזמן רוצים להיות חלק מהתלם כדי לא להיות שונים.

 

ומה אם זה לא מתאים לחיים שלכם עכשיו? למי אכפת שכולם עושים משהו?

אתם יכולים להיות מדהימים הרבה יותר אם תקשיבו לעצמכם ולמה שהחיים שלכם מבקשים עבורכם. את הנורמליות נשאיר לאנשים המשעממים :)